יום שני, 16 בדצמבר 2013

לא לאבד את הראש

"הֹדיים! חשבה המקסיקנית – ותדפק את סוסה שימהר לרוץ בדהרה..... אפס, כוונתה זו נודעה חיש מהר גם לרודפיה. אך הנה בהגיעה עד ראש הגבעה ראתה למטה המון טחסים אשר ראוה  גם הם.... תוצאת הופעתם של ההודים היו, שרב אלו שהאשימו קדם את דזרלד בעון הרצח החליפו חיש מהר את דעתם...."  ('פרש בלי ראש', מהד' יזרעאל תשי"ב עמ' 271)
כשקראתי אי אז לפני עשרות שנים את ספרו של תומס מין ריד 'פרש בלי ראש' (תרגום א' רוזט, הוצאת יזרעאל), תמהתי היכן נמצאים בו זמנית אמריקאים, הודים, מקסיקנים וטחסים (מה זה ??) ואיך מבטאים את שמו של לוכד המוסטנגים מוריס דזרלד...
 הוצאת אסטרולוג (מיסודה של ידיעות ספרים) מתרגמת מחדש ספרים ישנים (שם יצא לאור 'קפטן בלאד שנסקר כאן לפני חודש) והפעם בחירה משובחת בספר שתרגום חדש שלו מתבקש ולו מהלשון הארכאית של התרגום הקודם. הבה נראה את התרגום החדש של הקטע לעיל:
"לוס אינדיוס! – אינדיאנים – המקסיקנית מלמלה מוכנית תוך שהיא נועצת את הדרבנות בצלעות סוסה, ופותחת בדהרה מלאה לעבר הברוש. מבט מהיר לאחור מגלה לה שהם דולקים בעקבותיה....
...היא משנה את נתיבה ורוכבת לאורך שפת הצוק – קרוב עד כדי להסב אליה את תשומת לב הטקסנים שלמטה...
מראה הפראים חולל שינוי מהיר נוסף בתמונת הזירה... ושינוי פתאומי לא פחות במחשבותיהם של הניצבים עליה. הרוב שהיה עד כה בדעה שמוריס ג'רלד הוא רוצח הפך למיעוט,..." (מהד' אסטרולוג עמ' 474)
אין ספק שחלק מן התעלמות נפתרו בזכות התרגום המעודכן. שימו לב לדילוגים הרבים שבקטע החדש, התרגום הראשון הרשה לעצמו לקצר את הספר במקצת והתרגום החדש מטפל גם בנקודה זו.
אז מה יש לנו בספר הרפתקאות לנוער זה ? בערבות טקסס שלפני 150 שנה מתפתחות במקביל מספר עלילות, אהבתם של לואיזה בת בעל האחוזה ומוריס ג'רלד לוכד המוסטנגים, שנאתם ההדדית של זה האחרון וקפטן קלהון בן דודה, העלמותו של אחיה של לואיזה, קנאתה של איזידורה המקסיקנית, הציד השורשי זב (זבולון) סטמפ בתפקיד בלש חוקר ומעל לכל הופעתו המצמררת של הפרש בלי ראש המטיל אימה על רוכבי הערבה.
הכותב, תומס מין ריד, יליד אירלנד (כמו גיבור ספרו זה – מוריס ג'רלד)  היגר לארה"ב ואף שרת בצבאה במסגרת המלחמה עם מקסיקו באמצע המאה הי"ט (אם כי מעולם לא הגיע לדרגת קפטן). חלק מספריו נכתב על בסיס חוויותיו מאותה תקופה (ספר נוסף שלו מאותה תקופה הוא 'סיירת ורה קרוז' שיצא לאור בהוצאת כתר). עמדותיו הגזעניות למדי באות לידי ביטוי גם בספר זה כשהוא למעשה נואם בשבח הקולוניאליזם הלבן אל מול תביעותיהם של אדומי העור הנדחות על ידו כ'אבסורדיות' (עמ' 482). ולמרות שעל פי המסופר היה ממתנגדי העבדות, אין לדבר זכר בסיפור זה. גם פערי המעמדות לא מתערערים בספר.
למרות זאת הספר מומלץ לקריאה. העלילה בו מציאותית מאד ובימי עידן הפנטסיה – גם זה משהו. גם ספר זה ניתן להורדה בחינם (באנגלית) מאתר פרויקט גוטנבורג - http://www.gutenberg.org/ebooks/35587




יום חמישי, 5 בדצמבר 2013

גם כן עכביש

נערה גדלה בבית יתומים... פתיחה כזו עלולה להבריח את הקורא שאולי לא מעונין שהקריאה האסקפיסטית שלו תביא אותו לספר של דרמה מלנכולית שגם אם סופה טוב, הרי שבדרך הוא עשוי להזיל דמעות רבות (הקורא הזה הוא כמובן אני..).

יום שישי, 29 בנובמבר 2013

למי קראת 'מתייון' ?

כל שנה בחנוכה צץ לו מחדש פולמוס 'מי הם המתיונים המודרניים'. כמעט תמיד מדובר בכינוי גנאי והכותבים מצמידים אותו ליריביהם האידאולוגיים. למען האמת, נראה שהשינויים בין הימים ההם לזמן הזה הם כל כך גדולים שאי אפשר באמת לתת תשובה לשאלה זו.

יום רביעי, 13 בנובמבר 2013

ביוגרפיה מלכותית מסוג אחר

כותבי ביוגרפיות נמצאים, בעיני כקורא - בדילמה. כתיבה מדויקת ומפורטת יוצרת ספר משמים שהקורא הממוצע, בודאי הקורא הצעיר, מתקשה לצלוח. גם האנקדוטות והרגעים המותחים, הולכים לאיבוד בשלל אירועים יומיומיים טרחניים. לעומת זאת - כתיבה קלילה וסיפורית משהו, עלולה לשטח את הדמות או לגמדה, לפחות בעיני  הקורא הבקי במקצת הפרטים או הקורא המתעניין בהיבטים שוליים של חייה של הדמות עליה נכתבת אותה ביוגרפיה.

יום שלישי, 5 בנובמבר 2013

שודדי ים

פיראטים
המסגרת ברורה ודי שבלונית. הגיבור נעקר בכפיה ממקום חיותו באנגליה ונמכר לעבדות (!), איך שהוא הוא מצליח להשתחרר אך רק במחיר הפיכתו לפיראט, פיראט מוסרי כמובן. ובינתיים אהובתו נתונה ללחצים להינשא לאחר.
מה בכל זאת מבדיל בין שני ספריו של רפאל סבטיני – 'נץ הים' ו'קפטן בלאד' ? התפאורה! 'נץ הים' מתרחש בגזרת הים התיכון בסוף המאה הט"ו. גורלו של אוליבר טרליסיאן מגלגל אותו אל בינות לפיראטים המוסלמים של צפון אפריקה שכונו בשם 'קורסארים'. הללו הטילו את אימתם על חופי הים התיכון מהמאה הט"ו ועד אמצע המאה הי"ט שאז כוחות משותפים של ציי אירופה וארה"ב שמו קץ לשלטונם. גיבורנו מעדיף להתאסלם ולהפוך קוראסר מאשר למות כעבד נוצרי. בשיא כוחו הוא חוטף את אהובתו מאנגליה אולם אז מתחילה העלילה להסתבך..
לעומתו, ד"ר פיטר בלאד מואשם בסיוע למרד במלך אנגליה ונשלח לעבדות בברבדוס. מומחיותו כרופא ולשונו החריפה מביאים אותו למעמד מיוחד. מושל האי מחבב אותו, אדונו (זה שקנה אותו) מתעב אותו ואילו אחיניתו העצמאית מגלה בו ענין. בסופו של דבר מקבלת הקרירה של בלאד תפנית חדה והוא מוצא עצמו כמפקדה של ספינת פירטים משגשגת. האם יזכה בלאד לשוב אל הצד הנכון של החוק ? האם תשכיל האישה שאותה למד לאהוב לחדור אל נבכי ליבו? התשובה כמובן ברורה, אבל המה והאיך עדין מרתקים.
רפאל סביטיני (1875 – 1950) שנולד באיטליה אך גדל וחי באנגליה כתב עשרות ספרים שרק מעטים מהם תורגמו לעברית. שני הספרים הנזכרים פורסמו בתחילת המאה הקודמת והם מספריו היותר מפורסמים. סביטיני אומנם כתב רומן דימיוני, אולם הקפיד לבסס את התפאורה על מידע היסטורי בדוק. כך למשל מתבסס הסיפור של 'קפטן בלאד' על אירועים אמיתיים שהתרחשו באנגליה כשאחרי מרד מונמות' נגד המלך ג'ימס, הוצאו מאות אנשים להורג ורבים אחרים נשלחו לעבדות באיי הודו המערבית.
כמעט מאה שנה לאחר פרסום הספרים של סבטיני, יצא לאור ב 2003 ספר של סיליה ריס. התבנית של ספרה של ריס דומה להפליא לתבנית של סבטיני (האמנם פלגיאט ?) למעט הבדל תהומי אחד – אצל ריס הגיבור היא בעצם גיבורה. השם באנגלית – Pirates! לא מסגיר את הענין כמו השם של התרגום 'שודדות ים' (וחבל). אמנם הסיפור מתרחש במאה הי"ח, אבל עדין מוצאים אנו את הגיבורה שבעצם נמכרת להיות אשתו של בעל מטעים אלים וגס. בבריחתה ממנו היא מתגלגלת, מחופשת לגבר אל ספינת שודדי ים וכך מתגלגל לו הסיפור שכמובן אינו נעדר רומנטיקה.
סיליה ריס היא סופרת אנגליה. אחרי שעסקה בהוראה שנים רבות החלה לכתוב רומנים לנוער (ספרה הראשון התפרסם כשהיתה בת 44). כמו סביטני גם היא מנסה למקם את העלילה הדמיונית על רקע אמיתי.
משום מה סוגת שודדי הים מציירת אותם לעתים קרובות כ'טובים', או למצער הדמויות שהקורא (או צופה אם נזכיר כאן את סדרת הסרטים מבית דיסני – שודדי הקריביים) אמור להזדהות איתם. זו לא רק דילמה חינוכית של הורה צדקן, אלא שאלה שניסרה בחלל העולם כבר בתקופה הנידונה. שודדי הים היו לא פעם זרוע ארוכה (ומוכחשת) של מדינות (א-לה-סטייל פעולות ה 101). במצב כזה לא ברור אם שודד ים, כמו למשל סר (!) פרנסיס דריק הוא גיבור או נבל. כנראה שזה תלוי בעיני המתבונן. שני הסופרים שלנו נוקטים בגישה מבלבלת ובה בכל הצדדים, הפיראטי או הממלכתי יש הגונים ומנוולים, החמאה לא מרוחה מצד אחד.
בעולם של סרטי 'שודדי הקריביים', שלשת הספרים אולי ימשכו את הנוער חזרה אל הדפים. שלשתם ראויים לקריאה על ידי בני נוער ועל ידי מי שכמוני עדין אוהב ספרות נוער. מבין שלשתם אהבתי יותר את קפטן בלאד, אבל זה כנראה ענין של טעם אישי.

נ"ב
היו גם היו שודדי ים יהודים. שודד ים מפורסם שכזה היה הרב (!) דון שמואל פלאג'י. ספר בדיוני הכרוך בקורותיו הוא 'פרחיה בין שודדי הים' של דן צלקה.



נץ הים / רפאל סבטיני (תרגום: עידית שורר), כתר תשס"ח
קפטן בלאד / רפאל סבטיני (תרגום: ליאורה כרמלי), אסטרולוג תשע"ב

שודדות ים / סיליה ריס (תרגום: איריס ברעם), כתר תשס"ט

פורסם ב'גוש ארבע'

יום שישי, 4 באוקטובר 2013

שבת נח (שבת קיימות)

ארגוני שמירת סביבה דתיים בחרו את שבת נח להיות 'שבת קיימות'. דווקא פרשת נח כי בא נזכר המין האנושי כמי שמחריב את העולם במפעלותיו הרעים ורק נח, הירוק, משמר בצו ה' את מגוון המינים (ואולי לא את כולם? אולי חלק אבדו במבול ?).

יום חמישי, 26 בספטמבר 2013

בן כמה העולם?

היה זמן שבו כבר הייתי בטוח שסוגית הסתירה המדומה בין גיל העולם על פי התיאוריות המדעיות ובין מה שנתפס כגיל העולם על פי התורה, כבר נפתרה ואיש לא מתרגש מדיבורים על מיליוני שנים. טעיתי.
כמו עוף חול חוזרת השאלה וצצה. ילדים ומבוגרים חוזרים ותוהים אל מול מה שנחווה בעיניהם כסתירה. אפשר היה אולי לפתור שאלה זו במשיכת כתף אלמלא לא הייתה אלא בנין אב לכל סוגית תורה ומדע. במאמר קצר זה נעשה סדר הן בצד של השאלה והן בצד של התשובות האפשריות. מטבע הדברים לא ניתן כאן הסברים מלאים אלא הסברים מפושטים שנועדו לסבר את האוזן. למעוניינים ניתן בסוף רשימה של ספרות לקריאה נוספת.
ראשית נבחן את מה שנתפס כשתי עמדות מנוגדות. נתחיל בצד המדעי. בניגוד למה שחושבים רבים המדע אינו מציע תיאור אמיתי של העולם אלא מערכת של השערות שנועדה להסביר את המידע שנאסף ואת התצפיות שעורכים אנשים מן השורה ומדענים עם כלי מדידה מדויקים.
נסביר זאת באמצעות דוגמה מפורסמת. שנים רבות ידעו בני האדם שחפצים נופלים כלפי האדמה. ניוטון הסביר תופעה זו באמצעות השערה בדבר קיומו של כח משיכה בין גופים בכפוף למסה שלהם (מסה היא כמות החומר שיש בגוף). השערה זו, על נספחיה המתמטיים, הסבירה היטב את התצפיות שכל אחד מאיתנו חווה, היא גם ידעה להציע דרך חישובית על מנת לצפות מראש מה יקרה בניסויים. דא עקא ולאחר זמן רב התגלו פערים בין התוצאה המחושבת על פי התיאוריה ובין המדידות בפועל עד שבא איינשטיין והציע השערה חדשה שהסבירה את מכלול התופעות, כולל התצפיות החדשות. למיטב ידיעתי מנסים מדעני ההווה להציע תיאוריה מעודכנת להסביר את התופעות ואין להתפלא אם טרם נאמרה המילה האחרונה בתחום.
אולם לגבי התורה אפשר לומר בדיוק ההפך. התורה אמורה לתת תיאור אמיתי לגמרי של העולם, תיאור –לקי, ולא להסתפק בהשערות גרידא. אלא שצריך לבחון מהי 'אמת' זו שהתורה מוסרת לנו, האם זו אמת פיסיקלית או אמת רוחנית ?
בנידון דידן, המדענים, בבואם להסביר תוצאות של מדידות קוסמולוגיות שונות העלו תיאוריה שאחת ממסקנותיה היא שהעולם החל את קיומו בנקודה בודדת שקוטנה אינסופי ממש ושבפיצוץ עז לפני כ 13 מיליארד שנים נזרקו מאותה נקודה כל החומר והאנרגיה שאנחנו רואים כיום (וגם לא רואים). כאמור זוהי השערה בלבד, אולם נכון להיום עדין לא נעשו מדידות או תצפיות שסתרו אותה ומאידך, לא הוצעה השערה אלטרנטיבית.
ומה אומרת התורה? למען האמת התורה לא אומרת שום דבר במפורש. חז"ל, ליתר דיוק - ר' יוסי הגלילי שהוא, לפי המסורת, מחברו של 'סדר עולם רבא', חישבו את השנים מבריאת העולם על פי השנים המיוחסות לאדם הראשון ולצאצאיו. ושחזרו את הכרונולוגיה של העולם. לפי חישוב זה עולמנו נוצר לפני כ 6000 שנה בערך (אני כותב בערך מפני שהחישוב המקובל כיום אינו החישוב היחיד בין חכמינו).
על פניו – סתירה. איך מתמודדים עם סתירה זו? נבחן את הגישות השונות שהוצעו עד כה. נאמר מיד כי בקצוות נמצאות עמדותיהם של הקיצונים. מצד אחד הכופרים שעבורם התורה וחז"ל אינם אלא אוסף אגדות חסרות שחר שאין שום טעם להתייחס אליהן, מן הצד השני נמצאים הפונדמנטליסטים שעבורם התיאוריות המדעיות אינן אלא דמיונות אנושיים שאין שום טעם להתייחס אליהם. אולם רוב העולם נמצא בתווך ושם נחפש את הגישות השונות.

א - המדע מוגבל

בעלי הגישה הזו מפנים את תשומת ליבנו לכך שהמדע מוגבל מעצם טיבן של הנחות היסוד שלו. המדע, בבואו לפרש את הטבע, אינו יכול להתייחס אל בורא העולם המטא-פיסי שנמצא מעל לטבע עצמו. המדענים אינם יכולים, מצד המתודה המדעית, להכניס את בורא עולם למכלול החישובים ומגבלה זו מעוותת את החישובים. לעומת זאת, התורה אינה מוגבלת והיא כמובן כוללת בתוכה את הסדר ה-לקי ולכן היא מסוגלת לחשב נכונה את משך חיי העולם.
אפשר לומר שלפי שיטה זו התיאוריה המדעית איננה אלא תעלול מתמטי שנועד להקל את החישובים השונים. העולם רק נראה כמו היה בן 13 מיליארד שנים וכך ברא אותו בורא עולם לפני כ 6000 שנה. נקודת התורפה של גישה זו היא השאלה מדוע בחר הבורא לברוא עולם עולם חדש הנראה כעתיק.

ב – המדע המסביר

בעלי גישה זו טוענים שאדרבא, אין לנו יכולת להבין את התורה אלא באמצעות הבנת העולם על פי התיאוריה המדעית המעודכנת ביותר. ככל שנעמיק את הבנתנו המדעית את העולם – כך נבין טוב יותר את הרמזים שבתורה. כך למשל יאמרו בעלי גישה זו שרק לאור התיאוריות הקוסמולוגיות אפשר להבין ש'ויהי אור' אינו אלא תיאור תורני של המפץ הגדול.
השקפה זו נאלצת לפרש חלק מהתורה בצורה אלגורית או למצער לפרש חלקים ממנה שלא כפשוטם (למשל שה'יום' בששת ימי בראשית לא היה היום המוכר לנו כעת). אילוץ זה הוא החסרון הגדול של הגישה.

ג – הפרדת רשויות

לפי גישה זו עצם השאלה היא מגוחכת. ההשערות המדעיות לא נועדו לצרכים דתיים ומוסריים והתורה לא נועדה לשמש כספר לימוד פיסיקה. אמנם בשני המקרים משתמשים ביחידות זמן של 'שנים' או 'ימים', אולם בזה נגמר הדמיון.
לפי גישה זו אין שום אפשרות שהמדע יסתור את התורה, הוא פשוט לא נמצא באותו מישור של התייחסות. שום כופר לא יכול להסתמך על תיאוריה מדעית בניסיון 'להפריך' את האמונה. מאידך צריכים המאמינים לדעת שלעולם לא יוכלו להסיק מן התורה משמעות מדעית. תפקידו של לומד התורה הוא לשאוף וללמוד את המסרים הדתיים של התורה.
בעיני בעלי השקפה זו הקבוצה הראשונה איננה אלא סניף של הפונדומנטליסטים ואילו הקבוצה השניה מורכבת מנאיבים שמוכנים לשנות את פירוש התורה בהתאם להתקדמות של המחקר המדעי.
חסרונה של שיטה זו היא הדחיה המשתמעת של 'סדר עולם רבה'. לשיטתם חיבור זה עצמו אינו יכול להילמד כפשוטו.

ד – האיחוד הגדול

עם כל הכבוד לבני האדם, אומרים בעלי גישה זו, אין להם יכולת לתפוס את התמונה האמתית והכללית של העולם, לכל היותר הם יכולים להבחין בהיטלים של המציאות הזו על חיינו. אולם היטלים אלו יכולים להראות לנו כסותרים. כהסבר לדרכם הם יביאו את המשל המפורסם על העיוורים הממששים פיל ומגיעים למסקנות שונות בדבר מראהו של הפיל על בסיס אותו חלק גוף שמיששו.
לפי השקפה זו הן המדע והן התורה מתארים היבטים של המציאות האמתית הבלתי נתפסת לשכל האנושי. רק מוגבלותנו איננה מאפשרת לנו לראות את מציאות כפי שהיא מעבר להיטלים החיוורים של התמונה הכוללת. מוגבלות זו שולחת אותנו למסלול חיים אכזרי של סתירה מדומה בין התורה למדע.
סיכום

ארבעת הגישות המרכזיות הללו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, המחזיק באחת מהן, יידחה לרוב את גישתו של המחזיק בגישה שונה בנימוקים רבי משקל. אולם בנקודה אחת יסכימו כל המאמינים, קיצונים כמתונים – את העולם ברא הבורא והוא המנהיג אותו מאז.   

יום ראשון, 14 ביולי 2013

ט' באב וט"ו באב - הדרן למסכת תענית

בסוף משנה תענית מספר רבן שמעון בן גמליאל על הימים הטובים שהיו לישראל:
אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים"
הגמרא תוהה מה כל כך טוב בט"ו באב "ט"ו באב מאי היא" ומביאה שש אפשרויות:
         א.         אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה ...
          ב.         אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל ...
          ג.          אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר ...
          ד.         עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ...
         ה.         רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה...
          ו.          רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה דתניא רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה
והנה המשנה מתארת גם הדברים שבשלם מתענים בתשעה באב:
         א.         בתשעה באב:
          ב.         נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ,
          ג.          וחרב הבית בראשונה,
          ד.         ובשנייה,
         ה.         ונלכדה ביתר,
          ו.          ונחרשה העיר
ואפשר לראות שיש בט"ו באב תיקון מידה כנגד מידה למאורעות תשעה באב:
כנגד הגזרה שלא יכנסו לארץ, יש את השמחה של יום שבו כלו מתי מדבר שאחרי זה נכנסו לארץ.
כנגד חורבן בית ראשון וביטול העליה לרגל, יש אם היום שבו הותרו ישראל לעלות לרגל בימי הושע בן אלה.
כנגד היום שבו נלכדה ביתר (בזמן מרד בר כוכבא), יש את היום שבו הותר להביא את מתי ביתר לקבורה.
כנגד היום שבו נחרשה ירושלים, שזה סימן לשממה, יש את היום שבו מסיימים לכרות את העצים למערכה.
וראיתי שיש מי שאומר שגם המחולות שחולות בנות ירושלים בכרמים הם כנגד המחולות שרקדו עם ישראל סביב העגל (שהיה בי"ז בתמוז). מחולות אלו הם מחולות של קודש שהרי יעדם – בנית בית בישראל (וזה ענין שהותרו השבטים לבוא זה בזה וכן שבט בנימין שהשיטה שבה זכו בניו לנשים הייתה באופן זה) ובנין בית בישראל הוא מעין בנין בית המקדש.
ועדין נותר במשנה חורבן בית שני המצפה לתיקונו וזה יקרה לכשנבנה את בית המקדש במהרה בימינו (שמעתי שיש להקפיד לומר 'שנבנה' ולא 'שיבנה' כי בלשון השניה יש צד של יאוש והרחקה חלילה).

[הדרן לכבוד סיום מסכת תענית על ידי בני אסף יעקב נ"י, בתשעת הימים תשע"ג]

(ע"פ רעיון של מלכיאל חדד)

יום שני, 24 ביוני 2013

להגנת הרבנות ומעמדה




נתחיל בגילוי נאות. אינני חבר צהר, אפילו רב אינני. אינני דובר של הרב סתיו ואף לא'מקורב', למעשה מעולם לא שוחחתי איתו ואפילו לא שמעתי שיעור מפיו. אלא שלא צריך להיות מי מהם בשביל להבין את הכשלים שבדברי ההסבר של הרב מיכה הלוי בענין הבחירות לרבנות.
נפתח בשבח המחבר שהעלה בצורה סדורה ומכובדת את דעתו לפני הציבור. בעידן של התדרדרות הרבנות מדחי אל דחי, לאו מילתא זוטרתא היא, לצערינו. אבל ענינית, יש לדחות את דבריו.
פשיטא שהרב סתיו והדומים לו בהשקפתם אינם מתנגדים לרבנות הראשית. ההפך הגמור! לא זו בלבד שהרב סתיו מתמודד על תפקיד הרב הראשי (ואיך אפשר להתמודד לתפקיד שתאה מתנגד לו?), אלא שברור שכואב להם מצבו העגום של המוסד, תדמיתו ומעמדו. כמו שלהבדיל אי אפשר לומר שהביקורת של ירמיהו ויחזקאל על הנעשה בבית המקדש משמעו שהוא התנגד לבית המקדש עצמו. הבעיה איננה הרבנות, אלא לאן שהביאו אותה מי שהביאו.
יש לומר במלוא הצער והכנות שהרבנות בכללותה, לא רק זו הראשית, בשפל המדרגה, עוד לפני הפרשיות המביכות וההתבטאויות האומללות של העידנא. יתכן שדווקא אנשים מן החוץ, כאלו שלא שייכים לממסד הרבני מיטיבים לראות את דבשת הגמל. הציאות העגומה היא שהמוט, במשל של הרב הלוי, כבר מזמן אינו נעוץ באדמה. הוא מושלך בקרן זוית רקוב למחצה, כשגם מכבדיה של הרבנות – הזילוה.
אז בודאי שהרבנים, ראשיים כמו גם מי שאינו, לא צריכים להיות עלים נידפים ברוח של סקרים וכתבות עיתונאיות, מצד שני אל להם להיות נעולים במגדל שן מנותק של רבנות טהרנית שמעולם לא הייתה. כאן גם נכשל הרב הלוי ולא מביא שום בדל של ראיה או טיעון של ממש כנגד הרב סתיו או הדומים לו. אכן הרב סתיו אינו מגיע לקרסוליו של מרע"ה וכמותו גם לא המתחרים האחרים ובעצם אף לא אחד מהרבנים של הדור. אם נחכה למי במדרגת משה רבנו, או אפילו במדרגת הב"י או הראי"ה, נוחיל עד בוש ודור דור ומנהיגיו.
הרב הלוי גם כושל בהתעלמות מן המציאות שבה יש מתמודדים ומהם יש לבחור. הצדיקים הטהורים, אם תותר לי הפראפרזה, אינם קובלים על המועמדים שאינם ראוים בעינהם, אלא נוקבים בשם המועמד המועדף עליהם.
במאמר מוסגר נעיר שההתנגדות לתיקון שטרן, או לתיקון משופר, היא מגוחכת. גם בגוף הבוחר הקיים (שהרי לצערנו התיקון לא עבר) לא כל החברים הם יראי שמים. יתרה מזו, אם נבחן כיום מי מעונין במוסד הרבנות הלאומית הטהורה, חוששני שנגלה כי הם במיעוט מזהיר (שהרי נפלו להם כמעט כל החרדים במבחן זה). תיקון שהיה מכניס לגוף הבוחר נשים יר"ש, היה יכול לשפר את המצב.
יש גם כנראה בעיה בחידוש שמחדשים עלינו בענין הרבנות ולפיו הרבנים בוחרים את הרב הראשי משל היה זה יו"ר ועד העובדים שלהם. שוכחים משום מה שהרב הראשי ובעצם כל רב, הוא רב ראשי של כווולם. וכמקובל בעם ישראל מקדמא דנא, הקהל, או נציגיו, הם שבוחרים מי יעמוד להם בבחינת אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור, ק"ו לרב.
אם נוסיף לכך את העובדה הלא מפליאה שהמתנגדים לא טרחו להציג מודל חלופי שיתקן את עוולות הגוף הבוחר הנוכחי (והן מיעוט נשים מחד וריבוי חרדים מאידך), הרי שטהרת ההתנגדות חשודה מאד.
ובחזרה לדבריו של הרב הלוי. אם אכן כדבריו, רבים מרבני ישראל מתנגדים לרב סתיו ויתנתקו מעמו (ודוק – מעמו יתנתקו ולא מקודמו ולא מעמיתיו למרוץ, גם אם קטנים הם הימנו), הרי שיש לתהות אם אין כאן הצהרה על נתק בין הרבנים ובין העם היושב בציון ואם אין כאן קושיה האם באמת מבינים הרבנים אל נפש האומה בעת הזאת. אולי המסקנה צריכה להיות מופנית כלפי רבני הערים והישובים ולא כלפי המועמד לרב ראשי. ובאמת ילמדנו רבנו. אם מחר ייבר הרב סתיו לרבה הראשי של א"י, האם רבה של פ"ת יתנתק ממנו ? יתעלם ממנו ? יתפטר ?
אשר על כן, לעת כזאת כשמוסד הרה"ר חג ומועד ויש להזדרז ולסמכו פן יפול, שומא עלינו להעמיד בראשו אדם שאינו רק בן איש חי, אלא גם רב פעלים. אדם שיוכל לא רק לנאום יפה בועידת בנ"ע, לפסוק הלכה בבית הדין, אלא גם להראות מנהיגות ולהתוות דרך לשידרוג מעמדה של הרבנות, הן בתכנים המנהליים והן בתכנים הרוחניים.
שעת רצון יכולה זו להיות כשגם אנשים שאינם מדקדקים במצוות רוצים בשיפור פני הרבנות ובמקום לראות בבחירות הזדמנות לדיל קטנוני, רוצים באמת לעשות להם רב, כשכוחם הפוליטי של החרדים, שדרדרו את הרבנות למקומה של היום, חלש במקצת. חבל שמקרב המחנה מנסים להכשיל את ההזדמנות. עוד לא אבדה תקוותנו.
 (פורסם באתר 'כיפה')


יום ראשון, 16 ביוני 2013

מפריחי יוני (שלום) ומשחקים בקוביה (דמוגרפית)



כל מי שעלעל לאחרונה בדפי המוסף 'יומן' של מקור ראשון לא יכול היה שלא להתרשם מההתייחסות הרצינית של כתבי העיתון לסוגית ההגירה המוסלמית לאירופה, לאחוז העולה של מוסלמים בחלק ממדינות אירופה (עד כדי 10% או אפילו 15% אם להאמין לד"ר גיא בכור שטוען שהרשויות בבריטניה מעלימות את האמת מתושבי האי, זה אולי נכון בעוד מדינות), על הבעיות שנוצרות כתוצאה מהחיכוך בין התרבויות, על כשלון המדיניות של רב תרבותיות ועוד ועוד.

יום חמישי, 16 במאי 2013

סדר בבחירות לרבנות



הבחירות לרבנים הראשיים ולמועצת הרבנות הראשית עומדת בפתח לאחר שנדחו קמעה בשל הבחירות. שוב מנסה הציונות הדתית 'לכבוש' מחדש את הרה"ר. בניגוד ליריביה מהעולם החרדי, הציונות הדתית רואה ברה"ר שליחות של ממש ולא רק מוקד השפעה של ג'ובים וכסף. אולם כמו בכל דבר, העסק לא פשוט וזרמים שונים בציונות הדתית בוחשים בקלחת תוך סיכון אפשרי של ההצלחה. להלן נסקור את המצב.

יום שישי, 18 בינואר 2013

זו תורה וזו שכרה !


אין לי ספק שמאמרה של פרופ' ורד נעם יגרור הרבה תגובות, חלקן חולקות, חלקן נזעמות (כמו שהיא אכן צופה). אמנם פרופ' נעם טוענת שמאמרה מתייחס לסוגיה רחבה של הדילמה שבין ההלכה ועולם ההשקפות המודרני, אבל בכל זאת הדוגמה המובילה היא מעמד האישה בעולם הדתי וזהו כידוע נושא טעון. אולם לגבי דידי שוב צפה ועלתה השאלה שהיא מתבקשת מסמיכות המאמר עם המאמר של יעל פרידסון.