יום שני, 6 בספטמבר 2010

במקום לפשוט יד

מספר הקדמות לפני שנתחיל.
  • לשלוח ילד לחינוך החרדי זה מסוג הבחירות שאינן באות בחשבון, בדיוק כמו שלא שולחים ילד לחינוך הממלכתי הלא דתי. אין זה מקום להיכנס לדיון בבעיות היסודיות של ההשקפה החרדית וזה שהילד לא יגיע לסיירת היא הקלה שבהן. מוטב לא להשתעשע ברעיון זה.
  • השמות 'בית ספר' או 'תלמוד תורה' הם שמות נרדפים שהשוני שנוצק בהם נועד ליצור איזו אבחנה לא הוגנת ולא נכונה. בכל מקרה, לא הקנקן עיקר – אלא מה שיש בו. אותו הדבר עם המושגים 'דתי' ו'תורני'. הכל מכבסה של מילים.
  • הדרישה לתשלום הוא סוג של סלקציה מעודנת. המטרה היא לסנן את אלו שיש להם עניין בסיסי בחינוך דתי אבל לא מוכנים לשלם הרבה עבור זה. מדהים איך אלו שרוממות 'אף שעל' בארץ ישראל בגרונם, פועלים בשביל לוותר על שעלים רבים בעם ישראל.
לאן הולך הכסף שמשלמים הורים ? מדוע יש פערים כה גדולים במחיר שנדרשים לשלם הורים בעבור חינוך ילדיהם? אינני מתכוון לחוגי העשרה שאליהם נשלחים חלק מהילדים, אני מתכוון לשעות שהילדים נמצאים בבית הספר. הכסף שנגבה מההורים מיועד למספר מטרות (אני מתעלם ממי שרוצה להקים בית ספר שלא עומד בקריטריונים המינימאליים של משרד החינוך מבחינת בטיחות או תוכנית הלימודים):
  1. תוספת שעות לימוד. הורים רוצים שילדיהם ילמדו עוד שעות בבית הספר (ומבחינה כלכלית - אחת היא אם הכוונה לתגבור לימודי קודש או שפות, דווקא המקצועות ההומניסטיים הללו זולים יותר משעות מדעיות או שעות אומנות הדורשות לעיתים ציוד יקר).
  2. חלוקה לקבוצות קטנות (מתחת לתקן של משרד החינוך), זה יכול להיות למען הקטנת כיתות אם, הפרדה מגדרית, יצירת הקבצות או לימוד של תחום דעת לקבוצה מצומצמת של תלמידים.
  3. פרויקטים בית ספריים הדורשים הסעות או ציוד יקר ומיוחד, טיולים, השאלת ספרים ועוד (בתיכון נפגוש את הפנימייה – מוסד אנאכרוניסטי שהיה צריך לעבור מן העולם כבר מזמן).
  4. מימון תקורה של בית ספר קטן. כל בית ספר צריך מנהל, מזכירות, תחזוקה וכדו', ככל שבית הספר קטן יותר, המימון של משה"ח קטן יותר, אבל ההוצאה – בעינה עומדת.
הבה נבחן את הסעיפים לפי הסדר. אם אנחנו מצדיקים דרישה של ההורים לתוספת שעות לימוד או הקטנת כיתות – מדוע זה צריך להיות רק למקצועות קודש ? או רק בבתי ספר פרטיים למחצה ? הבעיה היא שתקציב המדינה מוגבל ואי אפשר לתת לכולם את מלוא תאוותם. הגענו אפוא למחוזות החינוך האפור והשחור. בלי להיכנס לסוגיה המוסרית, ברור שחינוך כזה ינתן רק לבעלי אמצעים ובנדיבותם אולי גם למספר (מוגבל) של חסרי אמצעים.
אפשר לדרוש שהמימון יהיה סקטוריאלי (ע"ע חרדים) אולם לשם כך דרוש לציונות הדתית כוח פוליטי שיהיה מוכן לעסוק גם בצדדים אלו. במציאות הקיימת יש אולי בכנסת נציגים רבים לסקטור הציוני הדתי (רק בליכוד יש חמישה !), אולם בפועל דווקא המפלגה המיניאטורית (3 ח"כים) המייצגת את האידיאולוגיה של הציונות הדתית, היא הנדרשת לרדת מאולימפוס האידיאה אל מדמנת הסקטור כשבסופו של דבר היא זו שתכונה בכינוי הגנאי 'מפלגה סקטוריאלית' בידי אלו שנעזרו בה אך מצביעים למפלגות אחרות שבהם הם באמת סקטור, אך סקטור זניח ושכוח.
גם אם הבית היהודי יגדל לתריסר מנדטים צריך לדעת שיש מחיר לתביעה סקטוריאלית ייחודית כזו (שוב, בהתעלם מהשיקול המוסרי ומהתפיסה הכלל-ישראלית של האידיאה הציונית-דתית) והוא הצורך לוותר במקום אחר. רוצה כסף למוסדות החינוך שלך ? תן גיבוי למהלכים מדיניים של ראש הממשלה. איך זה עובד ? תשאלו את גדולי התורה של 'יהדות התורה'....
את ריבוי הפרויקטים הבית ספריים צריך פשוט לעצור. עם כל הכבוד לחינוך באמצעות החושים, צוות בית הספר צריך להיות יצירתי דיו בשביל למצוא מקומות בסביבה הקרובה לבית הספר או לעשות שימוש בציוד פחות יקר. כשהפנקס (ההמחאות של ההורים) פתוח, היד (של ההנהלה) על ידית ההוצאות קלה יותר. את רוב הפנימיות יש פשוט לבטל.
אולם הרעה החולה והייחודית של החינוך הדתי היא אינפלציית המוסדות. מבתי ספר יסודיים ועוד יותר בחינוך התיכוני, ואפילו בזה העל תיכוני, רבים המתפרצים ומקימים לעצמם מוסד 'שונה', מוסד 'ייחודי', מוסד 'קטן ואינטימי' עם 'יחס אישי לכל תלמיד/ה' ועם תקוה שמישהו צריך לממן. בהקשר זה צריך לפנות לקברניטי הציבור שציוני דתי ולבקש מהם לעשות סדר בבלגן ! תחרות זה מצוין, אבל לא על חשבון ההורים.
מה לעשות ? לחזור לממ"ד. לדרוש מההנהגה של הציונות הדתית להעלות את הרמה של הממ"דים. לדאוג למורים יר"ש, לתוכנית לימודים עשירה (בהתאם לתקציב משה"ח), למזער את תשלומי ההורים. לדרוש מההורים לא כסף אלא התאמה חינוכית עם בית הספר. רוצים חינוך דתי לילד ? בבקשה, חינוך מתחיל בבית וזה צריך להיות תואם לבית הספר (שמנהל החמ"ד יוציא הוראות ברורות בעניין שלא נגיע חלילה למצב של 'מגמה חסידית'). יותר הגיוני לבקש מההורים להגיע ללימוד של פעם בחודש עם הילד בבית הספר מאשר לשלם עוד אלפי שקלים (ואם ההורים מעדיפים לראות 'כוכב נולד' או ללכת לשיעור הקבוע של הרב פלוני או לנקות פאנלים באותו זמן – שיחפשו בי"ס אחר).
לחזור לממ"ד, גם הילדים, גם ההורים, גם המורים, גם המנהיגים.

(תגובה למאמר ב'עולם קטן' - לא פורסם)

יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

מרק סימנים בריא


ראש השנה בפתח ועם כל הכבוד לתפילות, הרי שאי אפשר להתעלם מההיבט הקולינרי של החג. נהגו בני ישראל להשקיע בסעודות החג כדי שהשפע והטעם יימשכו על פני כל השנה, אמן כן יהיה רצון !
אחד מסימני החג – הם הסימנים שנהגו קהילות ישראל לעשות ממאכלים שונים (ובעיקר משונים) תוך אמירת 'יהי רצוןים' תואמים וכל המרבה במשחקי מילים – הרי זה משובח.
אולם אנו הנהגנו במקום שפע מאכלים, לרכז את כל המאמץ (טוב, את רובו..) בתוך מרק יקרות אחד גדול – מרק סימנים !
הנה המתכון המוצע, עם היהי רצון'ים שמשויכים לכל רכיב ורכיב.
בסיר גדול (בהתאם לגודל המשפחה, לא לשכוח שיש גם את ליל שבת השנה ועם ערוב תבשילים, אשר לחמם את המרק גם לשבת, במתכון זה בכלל לא נותנים כמויות כי זה תלוי במה שאתם אוהבים ובמה שיש בבית שלכם..) מחממים קצת שמן.
מכניסים בצל (שנזכה לשבת בצל השכינה) קצוץ, עגבניה (בואו לא נמציא סימן לירק זה..) חתוכה דק וגם גבעולי סלרי (דוברי האנגלית טוענים שיש בירק זה משום סגולה לשיפור בשכר), אף קצוץ דק. מטגנים עד שהם רכים (לא לטגן !!).
מוספים מים לגובה חצי סיר.
מוסיפים את הירקות הבאים לסיר כשהם חתוכים בקטן (לא דק ולא עבה), ברגע זה ה'יהי רצון' היחיד שאומרים הוא 'יהי רצן ויצליח מרק זה וישביע את רצון אורחינו ואת רעבונם'..
  • גזר (שיגזרו עלינו גזרות טובות).
  • תפוח אדמה מתוק (שתהיה לכם שנה מתוקה ! השם המוכר 'בטטה' לא מתאים לברכה, אתם רוצים לשבת כל השנה כמו בטטות מול הטלוויזיה ?)
  • קרא. אצלנו הכוונה לדלעת או לקישוא כלומר שמים את שניהם בסיר ! שמעתי שיש מי שמעדיף דלורית – גם טוב). לצורך העניין נקרא לה 'קרע' ונכוון ש'קרע רוע גזר דיננו' המחמירים שמים באותה כף דלעת, קישוא וגזר, לצאת ידי דעת כולם....
  • קולרבי – שנזכה לשמוע בקול רבותינו. על ימין שהוא ימין או שהוא שמאל – כל אחד ורבותיו הוא.
  • לפת (דומני שהשנה זה מוקדם מדי ועדין אין לפת בשוק).
  • כרובית (בלי תולעים בבקשה, אני לא מכיר 'סימן' טוב בתולעים). כאן יש בעיה כי לא כולם מוכנים לומר יהי רצון על המלאכים (כרובים). על סעיף זה אפשר (ורצוי) להכניס למרק גם ברוקולי (שהוא בעצם כרובית ירוקה).
  • שעורה בצורה של גריסי פנינה. אני מניח שלפחות הנשים בקהל יודעות בדיוק איזה 'יהי רצון' צריך לומר כאן....)
  • ראש סלרי מגורר - שנהיה לראש ולא לזנב (טוב מאד למי שלא רוצה ראש של דג או כבש על שלחן החג..). 
  • שורש פטרוזיליה מגורר - שנזכה לחזור לשורשים היהודיים שלנו. 
  • עדשים – אדומות, צהובות, ירוקות, חומות (שחורות לא מתאים, לא בראש השנה ולא בכלל).  אין לי 'יהיה רצון' מתאים, אבל זה מאד מאד בריא וגם בריאות זו ברכה טובה לשנה הבאה ובכלל ! בסעיף זה אפשר להכניס עוד קטניות – אפונה (ירוקה וצהובה) וחימצה ('חומוס' בלעז) בתנאי שהשרתם אותם מראש במים ל24 שעות.
ולא ! אני לא שם מלח (ממילא האוכלים ישימו עוד, למה לפגוע בלחץ הדם שלהם !). גם לא פלפל או פפריקה. זה מרק ירקות נטו ! אפשר להוסיף פטרוזליה אם אתם נורא רוצים (רק נראה אתכם מוצאים לה 'יהי רצון' מתאים....)
מרתיחים את המרק, מקטינים את האש, מבשלים בערך שעה וחצי (אש קטנה, סיר מכוסה).
בתאבון !
שתהיה לכם שנה טובה, בריאה ומלאה בסימנים טובים !
(פורסם בגושארבע)