יום שישי, 6 באוגוסט 2010

"אז יבקע כשחר אורך"


(לכבוד שמחת הברית של אחייני - שחר בן אריאל הכהן ונגה קאהן)
משחר קיומו של המין האנושי, הפעים השחר המפציע את בני האדם. זריחת השמש החוזרת ונשנית מזכירה את טיבו המעגלי של היקום וטיבם המעגלי של חיינו שתחילתם בלידה ואחריתם בלידה לעולם שכולו טוב.
היהודי, איש ההלכה, כשהוא בא להתבונן בשחר המפציע רואה מעבר למראה האסתטי גם את העומק ההלכתי שלו:
איש ההלכה כשהוא ניגש אל המציאות , הרי הוא בא ותורתו , שניתנה לו מסיני , בידו... אין לך תופעה.. שאין ההלכה האפריורית ניגשת אליהם באמת מידתה האידיאלית... כשאיש ההלכה נושא את עיניו אל האופק... ורואה ... זהרורי שמש בזריחתה, הרי הוא יודע כי זריחה .. זו מחדשת בעדו דינים, חובות ומצוות (הגרי"ד סולוביצ'יק, 'איש ההלכה' עמ' 28 – 29)
אולם גם בהלכה יש לשחר משמעות רוחנית. זהו הזמן המובחר להתחיל בו את תפילת העמידה (תפילה כותיקין) על פי הפסוק בתהילים (ע"ב ה) "ייראוך עם שמש". תחילתו של יום חדש מעניקה תנופה לתפילתו של היהודי העומד בפתח בית המקדש, גבו אל השמש הזורחת ופניו אל ההיכל.
בחיי האומה יש לשחר משמעות חשובה של גאולה כפי שמתאר המדרש המפורסם בירושלמי (יומא מ ע"ב):
רבי חייא רובא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה ראו אילת השחר שבקע אורה אמר רבי חיא רובה לרבי שמעון בן חלפתא... כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר ...
כשם שהשר מתגלה לאיטו ולא בבת אחת, כך גאולת עם ישראל לא תקרה בבת אחת אלא לאיטה. אנו חיים בעידן של שחר, עידן של תחילת הגאולה. אנו מקווים ומתפללים שנזכה לראות בעלית השחר המלאה ובגאולה השלמה במהרה בימינו.

תגובה 1:

נגה אפלבום אמר/ה...

אמן ואמן! ותודה ממני ומאריאל וזהר.