לְךָ אֶתְּנֶנָּה

לכבוד בר המצווה של אסף

"וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים: וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו:

על מה בדיוק נפרדו אברהם ולוט ? לכאורה ענין כלכלי גרידא – אין מספיק פרנסה לשניהם באותו תא שטח. ואכן כך מסביר רש"י בתחילה:

"ולא נשא אותם - לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם, ולשון קצר הוא, וצריך להוסיף עליו, כמו ולא נשא אותם מרעה הארץ"

אולם פירוש זה צועק לשמים בזרותו -  שני רועים וצאנם ואינם יכולים לשבת יחד מפאת רכושם הרב ? כמה כבר הייתה צפיפות האוכלוסייה בארץ כנען ? האמנם מדובר בעדר צאן בכמות ניו-זילנדית ?

ואכן דומה שגם רש"י עצמו הוטרד מפירוש זו והוא ממהר להציע פירוש אחר שבו מוסט הדיון לפן אחר, חוסר היכולת לשבת יחד הוא עניין של מידות, בין רועיו הישרים של אברהם ורועיו הגזלנים של לוט:

"לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל"

בהנחה שמצא הזרזיר את העורב ורועי לוט דומים בהשקפתם לאדונם – ברור לפי זה מדוע בוחר לוט לגור בסדום, עיר החמס.

אולם המשך דבריו של המדרש, מלמדים אותנו יותר על מורכבות הפער בין לוט ואברהם:

"והם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין:

פורמלית, גם רועי לוט מודים שאסור לרעות בשדות זרים, אלא שלטענתם הארץ שייכת לאברהם ולוט הוא יורשו ועל כן, הלכה למעשה, אין דינם כמי שרועה בשדות זרים אלא כמי שרועה בשדותיו הוא ! גם אם נתעלם מרתימת העגלה לפני הסוסים, שהרי אברהם עדין בחיים ולוט טרם ירשו, הרי שאם נקבל את טענת רועי לוט, בודאי שלרועי אברהם מותר לרעות בכל מקום שיחפצו, שהרי "לך אתננה ולזרעך עד עולם".

רתימת ההיגיון המעוות לטובת מעשי עוול היא אולי שיא הרשע – עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס ! ואכן על פי חז"ל זוהי מידתם של שופטי סדום היושבין על מדין ומצדיקים כל נבלה:

"דפדע ליה לחבריה אמרי ליה: הב ליה אגרא דשקל לך דמא" (סנהדרין קט:) [מי שחברו פצעו היו השופטים אומרים לו: 'שלם לו שכרו שהקיז לך דם"]

אותה בעיה היתה, לדברי רבי יוחנן, גם בירושלים של ערב החורבן (ב"מ ל:):

"אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. ... ולא עבדו לפנים משורת הדין"

אלא נראה שפשיטא לרש"י, שקניין א"י מאת ה' לאברהם ולזרעו אחריו, אין משמעו שוד הבעלים הנוכחיים של הקרקע ! למרות חטאי סדום ועמורה, עדין לא שלם עוון האמורי וטרם הגיע זמנם של יושבי הארץ, בני חם, לעזוב אותה. ובודאי בהיבט של מעשי בני האדם ולכן הרוצה לעמוד על דרכו של אברהם אבינו, ישפיל מבטו לפרשה הבאה ויראה כיצד מנסה אברהם להגן על תושבי סדום. הקב"ה בעצמו מעיד שם על דרכו של אברהם בעולם:

 "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"

 דרכו של ה' היא דרך של צדקה ומשפט, וזוהי דרכו של אברהם וזרעו, דרך זו היא המבטיחה את התגשמות הבטחות ה' לזרעו של אברהם.

למרבה הצער, גם כיום מסתובבים 'לוט'אים בקרבנו. יש מי שחושב שבשל ההבטחה האלקית, רכושם של הנכרים בארץ, הוא הפקר ועל כן יש המרשים לעצמם לחבל ברכושם של נכריי א"י. למרבה המזל, מדובר בקומץ מצומצם, אולי רעשני, מיעוט שנטש את דרכו של אברהם אבינו. לכאורה מה לנו ולהם, אולם אם נזכור שהתנהגות זו מחבלת במימוש הבטחות ה' לזרעו של אברהם, נבין שמוטלת עלינו החובה למנוע התנהלות ע"פ פרשנות התורה בשיטת 'גדולי לוט'.

(פורסם ב'הצופה')