להיות ציוני דתי ריאלי.

(ב' בתמוז תשס"ג)

אני קורא את הדפים של הגוף הקורא לעצמו 'ציונות דתית ריאלית' (ובשם הזה נדון מאוחר יותר) ואני נזכר (בנוסטלגיה מסוימת) בשנות צעירותי (טוב, זה בעצם לא כל כך מזמן) שבהן רצינו לשנות את הציונות הדתית. אז הוקמה 'מימד' (שממש לא דומה למימד של היום). חשנו את הצורך לשנות ולתקן את הציונות הדתית. המפלגה אז לא עברה את אחוז החסימה. לכאורה -כשלון. למעשה מפדל של היום דומה במובנים רבים למימד של אז. נכון יש בה עוד קולות כיאה וכראוי למפלגה דתית הכוללת (להלכה) את כל מרכיבי הציונות הדתית.

אכן הציונות הדתית במשבר מסוים. אין צורך להגזים בו אך גם אסור להתעלם ממנו. טוב מאד שקמים צעירים (ולא רק) ומחליטים לעשות משהו בנדון. האם דרכה של התנועה 'ציונות דתית ריאלית' הוא הכוון ? להלן נטען שלא רק שאין זו דרך טובה, אלא שזו דרך אווילית (על פי הגדרתה של ברברה טוכמן הקובעת שאיוולת היא פעולה הנעשית להשגת מטרה מסוימת למרות שעל פניו ברור שתשיג בדיוק ההפך).

שתים הן טענותיה של התנועה החדשה. אחת אומרת שהדבר הריאלי לעשותו מההיבט הפוליטי הוא לסגת מיש"ע לטובת הערבים. הטענה השניה אומרת שכל עוד אין זה נעשה, אחוזה הציונות הדתית בעניין זה ואין לה כל יכולת להפנות מאמצים לכוונים בוערים לא פחות (ואולי יותר) של הוויתנו בארצנו. שתי הטענות אינן מחזיקות מים.

נתחיל בשניה. אף אם נסכים כי כיום מתעסקת הציונות הדתית רק בהתיישבות ביש"ע, הרי בודאי אין מונע מקבוצות בציונות הדתית הסוברות שעדיף להשקיע בכיוון אחר - להשקיע באותו כוון, תהא זו תמיכה בערי פיתוח, סיוע לקבוצות חלשות, חינוך, שידוכים ועוד ועוד. למעשה, יש מקום רב לסבור כי יזמה כזו תזכה לתמיכה כזו או אחרת של הממסד הציוני דתי.

אלא שבמציאות בכל הנושאים שלעיל כבר עוסקים ציונים דתיים (לא שאני בא לרפות ידיהם של חדשים, כל המרבה בפעילות למען הכל -הרי זה משובח). גרעינים של הציונות הדתית נמצאים בעיירות פיתוח מחד ובמרכזי ערים מאידך, גם בשליחות חינוכית לחו"ל - מובילה הציונות הדתית. גם מפדל, כמפלגה ציונית דתית, העדיפה את תיק החינוך ו'התפשרה' על תיק הרווחה. היא גם לקחה על עצמה את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מה זה אם לא עיסוק בדיוק בתחומים אותם היא מואשמת שזנחה !

לעומת זאת, עיון בפרוגרמה של 'ציונות דתית ריאלית' מגלה חד-מימדיות מדהימה. אותם מעסיקה רק פירוק ההתיישבות. נראה כי עדיף לחברי התנועה להמשיך ולשגות בחלומות מתוך הכורסא מאשר לצאת לשטח ולעשות משהו בונה (הפגנה לא נחשבת !).

ומדוע שוגה התנועה בחלומות ? כאן אנו עוברים לדון בנקודה הראשונה דלעיל. כהקדמה נצהיר כי לכל יהודי הזכות להחזיק בדעה פוליטית כל שהיא (בגבולות החוק) - גם להיות שמאלן. אבל הרעיון שדווקא העמדה של המשאל היא ה'ריאלית' מעורר גיחוך אם לא רחמים. מעבר לשאלה המוסרית שיש בטיהור אתני של יהודים, מעבר לשאלה עד כמה ניתן לערוך טרנספר של יהודים וצאת מהעניין בשלום (שאלה שגם היא קשורה בשאלה של ריאליות) ומעבר לשאלה הציונית (דתית) של פירוק ההתיישבות, ישנה השאלה של ריאליות. עד כמה ריאלי לחשוב שפינוי יביא שלום ? השכל הישר והניסיון של השנים האחרונות מוכיח בדיוק ההפך. פינוי מביא להמשך שפיכות הדמים.

למעשה, המכשול העיקרי בפני שלום באזור היא הפעילות של השמאל הממשיך (בעצמה רבה יש לציין) להשלות את הסביבה. ליהודים הוא מספר שפינוי יביא שלום את הערבים הוא משלה שפינוי אכן יקרה. מדיניות זו מעודדת את הסרבנות הערבית להגיע לפשרה (שלא לדבר על עידוד האלימות הערבית).

לא צריך להיות גאון מדיני בשביל להבין שהדדיות היא המפתח לשלום אמיתי. עסקה שבה רק צד אחד מקריב למען השלום - עסקה זו איננה טומנת בחובה ברכה. ככה לא בונים ריאלייה.

בחלל האוויר מסתובבות תוכניות מדיניות ישימות בהרבה מ'מפת הדרכים'. אין להן סיכוי כל עוד השמאל תומך בגישה הערבית הפוסלת פשרה (מה זה תומך ? מוביל !! האם יש סיכוי שאבו מאזן יהיה יותר פשרני מיוסי שריד ??).  

אין מנוס מלקבוע שהתנועה החדשה איננה אלא עוד גוף שמאל שבאווילות מדהימה שם עוד מכשול בדרך לשלום. אין לגוף הזה שום תביעה אמיתית להתחדשות הציונות הדתית כי למעשה - אין זו האג'נדה שלו כלל (אלא לצורכי תעמולה). הציונות הדתית הריאלית האמיתית, חבוטה קצת, מקרטעת בעליה, נמצאת במרכז וימינה מטפלת בנושאים חובקי ארץ. אתם מוזמנים להצטרף או לזרוע הפוליטית (מפדל) או לאחד מעשרות הארגונים הקיימים (בעצם - אפשר להקים ארגון חדש).