יום שני, 24 במרץ 2003

על כסאו לא ישב זר

הכל התחיל כששוגרברג הגיע לאולם בערב שבת וגילה שאין לו היכן לשבת. מאוחר יותר הוא היה מוכן להודות שבא ב"התעוררי, התעוררי כי בא אורך, קומי אורי". פוטש מהיר העביר לידיו את ניהול  ועד בית הכנסת.
בישיבת הועד הראשונה חילק שוגרברג את הגזרה. הוא תבע מועד הישוב (וקיבל) 255 כסאות פלסטיק לבנים ו 24 כסאות כתומים (כולל אלו שהיו שם קודם). רברמן (שרטט מומחה) שרטט את השיטה המדויקת בה יוצבו הכיסאות באולם (רוח של 4.5 ס"מ מימין ומשמאל, 39 ס"מ מקדימה בשביל עמידה). שולטהיין ערך סקר מדוקדק ומנה את החברים שעשויים להופיע לתפילה.
מחלוקת קלה התגלעה באשר לדור ההמשך. בסוף סוכם שמכיוון שהצעירים בין כה לא מתפללים, יוכל כל מתפלל להביא ילד אחד לתפילה ואת הרוטציה הוא ינהל כראות עיניו.
עדיין היה חסר מקום. רברמן הציע שיוסיפו כסאות בבית המדרש. הרב התנגד בנימוק שהם לא ישמעו את הש"צ. רברמן רטן שיש כאלו שלא מעונינים לשמוע את הש"צ, אבל הרב הכריע ולא נותר אלא לצמצם את המרווחים בין הכסאות ב 50% ולדחוס לאולם עוד 29 כסאות.
ביום שישי היה הכל ערוך ומוכן. שוגרברג סקר את טורי הכיסאות כגנרל הסוקר מסדר נצחון. שלטי הנחיה ברורים הוצבו בנקודות האסטרטגיות. רק ברגע האחרון הצליח שולטהיין לשכנע את שוגרברג שלא להעמיד סדרנים בשכר ליד הפתח והבימה.
הועד פרש להכנות אחרונות לכבוד שבת. אולי זה מה שהיה בעוכריהם שכן ההכנות נדחקו קצת אל מעבר לזמן הדלקת הנר.
כששוגרברג נכנס לאולם, חשכו עיניו. לא זו בלבד שהבן של קלמנסון הגיע לתפילה (ובכלל לא ספרו אותו), הוא הביא איתו עוד שני חברים. למרבה המזל לחש לו שולטהיין שהוטבורג, בנו ושני אחיו נסעו לנופש בלביא ככה שזה מותיר אותם עם כסא 'ספייר'. בכל זאת נותר  לשוגרברג טעם מר בפה "למה לא מתאמים איתי את האורחים ??"
למרות זאת הצפיפות היתה בלתי נסבלת. שוגרברג, שולטהיין ורברמן נשארו אחרי התפילה לנסות להבין את התקלה. רברמן הוא שגילה שבאולם ישנם רק 246 כסאות במקום 263 שהיו שם בעת התכנון. פניו של שוגרברג עטו ארשת מעורבת של תדהמה ועלבון. להיכן נעלמו 38 כיסאות ?
בישיבה סוערת סרב יו"ר הועד לנפק עוד כיסאות ! "יש לכם מושג כמה כיסאות לקחתם וכמה לקחו מכם ?" שוגרברג הנעלב שלף טבלת אקסל שפרטה בדיוק את כמות הכסאות שנופקו. "301 כיסאות" אמר ותחב את הדף מתחת לאפו של היו"ר, "כולל 4 שלקחתי מהסניף". ליו"ר לא היה מושג ירוק והוא נקט בטקטיקה המקובלת -  "תנעלו את הדלת, למען ה'" צעק על שוגרברג.
"תן לי את המפתח !!!!" החזיר לו שוגרברג.
"נתתי"
"לא נתת"
"נתתי לצ'יקובסקי שיתן לרברמן".
רברמן נשבע שלא פגש את צ'יקובסקי מאז סוכות. טלפון לצ'יקובסקי העלה שהוא מסר את המפתח לאשתו של דהאן שעובד עם רברמן. אבל דהאן יצא לשליחות.
תיקו.
יו"ר הועד העלה רעיון מזהיר. הם יצאו שוב לספור את הכסאות. אפס, הספירה העלתה שעדין יש רק 258 כיסאות. "לא טוב" מלמל יו"ר הועד.
הפעם עמדה להם סיעתא דשמיא. בפתח האולם הם פגשו את רכזת הנוער, גב' קינדר שסיפרה שלקחה 19 כסאות לטובת פעילות הילדים. כולם נשמו לרווחה. שוגרברג חישב בזריזות שיש לו שוב 287 כיסאות, 1 מתחת לתקן אבל את זה הוא מוכן לספוג למען שלמות הישוב ועל כן הוא החליט להחריש.
עכשיו הכל במתח לקראת השבת הקרובה. שולטהיין הודיע שיש לו תוכנית מגרה למספר את הכסאות ולהצמיד לכל תושב כסא.
ובלי קשר, קוראים יקרים, שימו לב. הכיסא השלישי בשורה הראשונה מימין הוא שלי. נא לא לשבת עליו.
J


(פורסם ב'בדי אלון')